היא התיישבה בחדר ואפשר היה להבחין כבר מיד בדמותן של כל המשקולות שהיא סוחבת על עצמה, קשורות בשלשלאות לגופה.
המילים הכמעט ראשונות שיצאו לה מהפה היו: "די, גדול עליי", והיא התכוונה לכך שנמאס לה להיות להיות כבולה בתפיסה שהיא לוזרית, מוקטנת, מנסה להיות ולהידמות לאיזשהו אידיאל שרחוק ממנה כל כך.

שנים שהיא כבולה בדמותו של אביה – איש חזק, חכם, מוכשר בטירוף ודומיננטי, שהקים לפני כשני עשורים את הפירמה שהיא ירשה ממנו וגם לאחר שפרש מניהול החברה בפועל, הוא לא פרש מלנהל אותה, לפחות כך היא חווה בתפיסה שלה את עצמה.

היא גייסה צוות עובדים שהם לא מספיק טובים ומקצועיים, כי הטובים ביותר איימו עליה.
היא לא עשתה חצי צעד והחלטה ניהולית ללא אביה, מתוך חשש לסמוך על עצמה ולטעות.
היא לא הצליחה להביא לקוחות חדשים גדולים למשרד, כי לתפיסתה היא לא מספיק "גדולה" כמו אבא שלה.
היא הייתה מאוד ריכוזית, לא אפשרה לאף אחד בחברה להיות לה לעזר ובעיקר סבלה מהמון חרדות ודילמות שכרסמו כל חלקה טובה שבה.

>> לאן רצינו להגיע?

המטרה הייתה להצמיח את החברה שבבעלותה ולשפר את תוצאותיה העסקיות.

מהר מאוד, לאחר מיפוי ראשוני הבנו שהמטרה העיקרית היא לשפר את הדימוי העצמי שלה – לגרום לה להמריא ויחד איתה גם לכל היתר.

>> השלבים שבדרך

המסע שבו אנחנו הולכות כבר כמעט שנה זה המעבר מאשה שכבולה בתפיסות של אחרים לכזו שרוחה ומוחה עצמאיים לגמרי.

בתחילת התהליך היא הייתה ממש "מביאה" את אבא שלה לפגישות, כאילו הקול שלו דיבר אוטומטית מגרונה, ולכן בשלב הראשון עבדנו על זיהוי הקול שלה ונתנו לו את מלוא המקום והכבוד, עבדנו על קילוף הפחדים והתכתיבים שהם לא שלה ולהבחין היכן היא מתחילה – והיכן מתחילים הקולות שלא שייכים לה.

במשך חודשים רק ניקינו את הקולות החיצוניים הללו במטרה למצוא ולהשמיע את הקול הפנימי שלה. חקרנו וגילינו יחד – מה הייחודיות שלה, מה האיכויות שלה, איזה שיח פנימי היא מנהלת עם עצמה, את מי היא ממגנטת אליה, מה החזון האישי והמקצועי שלה ומהן המטרות שהיא מבקשת להשיג לעצמה ובעצמה.

אחד האתגרים הכי גדולים שהוצפו בחדר האימון היה שהיא חיה דרך הכשלונות שלה, היא כבולה לכשלונות שלה. היה צורך מובהק לשנות פרספקטיבה, לייצר הקשרים חדשים ולבסס שגרות שיתמכו בה לצעוד קדימה.

חיזקתי את האיכויות שלה. היא ראתה ברכות שלה כמקור לכישלון (כי אביה איש קשוח ומאוד סמכותי), אז הראיתי לה כמה זה חשוב להביא רכות במנהיגות. היא ראתה בפרגון לעובדים כחולשה – הראיתי לה כמה הפרגון הזה יכול לרתום ולחבר את העובדים שלה אליה ולחזון שלה. היא חששה מהאצלת סמכויות כי היא לא סמכה על אף אחד – הראיתי לה כמה זה חשוב ומקדם להפוך את העובדים שלה לשותפים אסטרטגים, כן להתייעץ, כן לפתוח תהליכים לחשיבה משותפת – כמה זה מראה על גדולה ולא על קטנות.
הפרדתי אותה מצילו של אביה. הראיתי לה כמה היא שווה, כמה היא חיונית ונחוצה בדיוק כפי שהיא, שהסטנדרטים של אביה כבר לא מתאימים לה, שהנשמה העדינה שלה מבקשת משהו אחר, שאפשר להפריד בין הקשר המשפחתי המדהים שיש בינה לבין אביה ושהיא יכולה להמשיך להיוועץ בו כמנטור וכדמות ממלאת השראה – אך לשמור על העצמאות והנוכחות שלה.

>> התוצאה האמיצה

התוצאות שהגיעו (וממשיכות להגיע) הן וואו אחד גדול.

דקל עשתה תהליך מיתוג מחדש לחברה ויצרה שפה הרבה יותר חדשנית ומתאימה לעידן החדש. היא סגרה את המשרדים בהם היתה ממוקמת החברה מזה שני עשורים ופתחה משרדים חדשים במיקום הרבה יותר אטרקטיבי עם סביבה הרבה יותר דינאמית ומתאימה לאישיותה. היא שינתה את התפיסה שלה כלפי אביה, מדמות שהיא כבולה ותלויה בו לדמות שהיא בוחרת מתי להקשיב לה ומתי פחות מתאים לה. היא גייסה עובדים חדשים, גם למשרות מפתח – הכי מוצלחים והכי נחשקים בתחום שלה. היא גייסה 4 לקוחות גדולים וחדשים – ברמות הגבוהות של השוק אליה היא כיוונה. ואפילו את הלוק שלה היא שדרגה – נכנסה לכושר, הורידה במשקל, שפרה את הסטיילינג ויצאה לאור.