הוא : ״אני טוב באומנות, מאז ומתמיד אהבתי את זה״

אני : ״איזה יופי ומה אתה לומד?״

הוא : ״תיכנות״

זו לגמריי אחת מהתוצאות של יחסי הציבור המשוגעים על קריירות טכנולוגיות,

נדמה היום שמי שרוצה לבחור לעסוק בכל דבר אחר מקריירה בהייטק – זקוק להרבה אומץ.

חשוב לזכור ששוק העבודה הוא מגוון כל כך, רחב ומלא אפשרויות והחגיגה שקיימת סביב ההייטק יכולה לבלבל ולהטעות רבים.

אבל למה זה צריך לעניין אותנו בכלל?

כי הרי תאכלס שכל אחר ילך לעבוד במה שהוא רוצה נכון? נכון,
אבל זו בדיוק הנקודה, החוכמה היא לעבוד במה שאתה רוצה באמת,
במה שמרגש אותך ובא לך בקלות יחסית ולא במה שנראה נכון על הנייר.

ומה אתם רוצים? זו שאלה חשובה, אתם כבר יודעים?

 

הרי זה ידוע שעובד טב זה עובד שטוב לו, אז למה בעצם יותר ויותר עובדים

מוצאים עצמם בוחרים נתיב קריירה שלא באמת מתאים להם ולא מספק אותם.

תלמיד יב, יושב בכיתה, 5 יחידות מתמטיקה (שהרי אם זה לא היה 5 יחידות מתמטיקה ומגמת סייבר, לא יהיה לו שום סיכוי בהייטקס)
במהלך השיעור הוא משרטט במחברת שלו משולש שווה שוקיים שכבר מזמן הפך לגג של בית כחלק מציור מטריף שממלא את הדף המשובץ.

הבחור שקוע ביצירה שלו, יורד לפרטים, מוסיף קצת אור וצל, נותן עוד עומק, עם כלך כך הרבה תשוקה לעשייה שלו ו… אופס,
נגמר השיעור והוא מוצא עצמו בכיתה לבד, הריי זה מה קורה כמתנהלים מתוך תשוקה…

ובכל זאת בסוף היום הוא בוחר ללמוד תיכנות, למה? כי זה מה שכדאי, זה מה שהולך היום, זה מה שישתלם… האומנם?

כשאנשים מגשימים את נטיית הלב שלהם, שהם עושים את מה שהם אוהבים לעשות, מה שהם טובים בו,
נוצר תהליך עבודה פרודקטיבי במיוחד ולרב הם יקדישו עצמם ויתמסרו להפוך את העשייה שלהם לטובה ביותר.

אותם עובדים להוטים יהפכו מאוחר יותר למנהלים מעולים ויטפחו בעצמם עובדים מצויינים.

מנהיגות אמיצה באה לידי ביטוי גם ביכולת לתת מקום ולראות את העובד על המכלול שלו, את מגוון כישוריו ולא דרך הגדרת תפקידו המצומצמת.

על בסיסה של תרבות אמיצה נוכל לטפח ולהצמיח טאלנטים, נחתור יחד למצויינות, נגייס את המוכשרים ביותר, גם אלה שיותר מאיתנו, מבלי לחשוש שזה ייתר אותנו ויקטין את מי שאנחנו.

בואו נחזק את שריר האומץ לבחור מה שנכון לנו ונאפשר לאחר לבחור מה שנכון עבורו.

אומץ זה שריר

מתי אדע לבחור נכון?

לבחור נכון זו מיומנות והיא בדרך כלל מצריכה אומץ (לקחת סיכון, לוותר על שיח פנימי, על ביקורת, אולי אפילו אכזבה של האחר)